סופגניות מפלצות

יש ימים כאלה.

ימים שאתה מסתובב עם עננה שחורה שלא עוזבת את הלב והנשמה, ואתה לא בדיוק יכול לשים את האצבע על מה מעיק יותר ולמה היא שם.

בחשיבה מעמיקה, כי הרי אתה לא מצליח לחשוב על שום דבר אחר, אתה מגלה שאין סיבה אחת גדולה, אלא כמה סיבות קטנות וגדולות שפשוט מבאסות לך את היום.

אז קמתי היום עם עננה אחת שחורה במיוחד. בלי הסבר הגיוני, רצתי לבדוק מיילים. מייל ממיה חברתי הטובה, ללא כותרת, בישר לי שבן של חברה מהעבר נפטר. ככה מתחילים את הבוקר. וכמובן, שמאז הכל הלך והידרדר. כן, יש ימים כאלה.... ריבים של הילדים בינם לבין עצמם ובינם לביני, פקקים בכבישים ואז מגיעה הביתה, פותחת את המחשב ונכנסת ל- YNET. בבת אחת מכה בי הכתבה על החיילת המסכנה שקיפחה את חייה בגלל גשר תאורה, חייל שנהרג במהלך גיבוש ובל נשכח שהיום יום השואה.

הגדולים חוזרים מב"יס ולא מפסיקים לריב. הריבים הופכים לבכי וצרחות. אוספת את הקטנים מהגן, ושוב, זה ממשיך. עכשיו רבים ובוכים ברביעייה. כולם מקטרים ונוזפים. מנסה לקחת אותם לסיפרייה, לשנות אוירה. כלום. הכל אותו דבר.

מגיעים הביתה, אוכלים ארוחת ערב וכולם כבר מותשים. מותשים מהבכי והריבים. האמצעי נוטש לטלויזיה. בעצם הוא היחיד שהיה נורמלי יחסית רוב היום. הוא בא, מחבק. בלי לומר כלום. מחבק ובעצם השתיקה אומר הכל. מדהים הילד הזה. גם הגדול נרגע ואפילו עוזר עם הקטנים. הבנדיט ממשיך לעשות בלאגן, אבל בחן. מותר לו, הרי שם החיבה שלו "בנדיט". וניניו מציירת. אפילו מציירת קשת צבעונית ופרחים. נרגעת.

ואני, מסתכלת עליהם ולמרות, ואולי בגלל, היום הקשה בא לי לפנק אותם. משהו זריז כי כבר צריך להתקלח ולישון. בא לי סופגניות מפלצות. משמחות כאלה.

אז בשביל נקיפות המצפון, כי הם כבר אכלו קינוח, שיניתי אותן לקצת יותר בריאות.

200 גרם שמנת חמוצה – לייט

175 גרם קמח מלא לבן

כפית גדושה אבקת אפייה ללא אלומיניום

1 ביצה

2-3 כפות סוכר

10 גרם סוכר וניל (שקית אחת)

קורט מלח

שמן לטיגון עמוק

אבקת סוכר

מערבבים יחד את הקמח ואבקת האפיה. מנפים.

מוסיפים את יתר החומרים ומערבבים טוב במטרפה או בעזרת כף.

כשהשמן חם (אבל לא חם מידי), בעזרת שתי כפות או כף גלידה יוצקים כדורי בלילה לתוך השמן. ממש לא ליצור כדורים מושלמים. כל הכיף זה שהסופגניות יוצרות כמו מפלצות קטנות.

כשהסופגניות מוכנות, מוציאים לנייר סופג ובוזקים מעל אבקת סוכר.