חתונות מעורבות אני הכי אוהבת. יש בהן עניין, למידה חדשה של תרבויות, טקסים מרגשים מתרבויות לא מוכרות והתרגשות יוצאת דופן שמקורה בקבלה של מהאחר ובפתיחות אל האחר.
לעולם אזכור את החתונה המעורבת הראשונה שהפקתי. ישבתי שעות באינטרנט ובדקתי כל מיני אתרים שיוכלו לשפוך קצת אור על תרבות, אחרת, כזאת שאני לא מכירה. התמזל מזלי, כיוון שהזוג היה מקסים, סבלני וידע לכוון אותי לטקסים המשפחתיים והמסורתיים אותם הם רוצים לשלב באירוע.
החתונה הייתה אחרת, שונה מאוד במובנים מסויימים ודומה מאוד באלמנטים אחרים מהחתונה הישראלית.
מה שלמדתי מאז אותו אירוע הוא שלהפיק אירוע = להפיק תרבות. אי אפשר להפיק אירוע ללא ידיעת התרבות, המסורת והטקסים.
כשלמדתי פה הפקת אירועים, הלכתי למסיבת ספקים. ניגש אלי ספק ששמע שאני מדברת עברית ואמר לי שלהפיק בר/בת מצווה כולם רוצים, כי האמהות היהודיות לא חוסכות באירועים האלה (נו שויין... חבל שאני לא נתקלת ביהודיות הצדיקות האלה), ועוד הוא סיפר שהן אוהבות את המפיקים היהודיים/הישראליים כי הם כבר מכירים את הטקס והתרבות ולא צריך ללמד אותם את העבודה. וכמה שזה נכון....
אבל למרות זאת, זה מאוד מעניין, מאתגר ומרגש לראות ולהפיק אירועים גם מהסוג שאתה לא מכיר!
הנה טעימה קטנה לחתונה הסינית שלי
מקום: החתונה הרשמית נערכה בארה"ב והמסיבה הגדולה נערכה בישראל.
כל החגיגות היו בעלות אותו נושא (theme) שהוא שילוב התרבויות והצבעים שנבחרו היו אדום ולבן. הצבע האדום מסמל עתיד טוב.
ההזמנה: נכתבה בשתי שפות (עברית ואנגלית) והייתה חלק מה- theme בעיצובה – כללה מוטיבים יהודיים וסיניים.
שלטי ההכוונה לאירוע, גם הם היו בצבעי אדום ולבן וכללו את הסמלים שעל ההזמנה.
פתקי הושבה: על כל שולחן הוצבה אבן עם אחד מהמזלות הסיניים. כל אורח קיבל פתק עם המזל של שולחנו.
החופה: עוצבה מבמבוק, פרחים לבנים ובדים אדומים.
ראנרים: באולם הוצבו רצועות בד אדומות (מלבן ומשולש) שנמתחו בצורות שונות, על התקרה, הקירות והחלונות.
תאורה: בנוסף לתאורת המקום, הוצבו אהילים עשויים במבוק ונייר.
תפריט: התפריט שילב בין שתי התרבויות, היהודית (ישראלית) והסינית.
הטקס: המחתן היה רפורמי והטקס הורכב מאלמנטים דתיים יהודיים, אך כלל גם אלמנטים שאינם יהודיים (החלפת נדרים, טבעות, כתובה שחתומה על ידי שני בני הזוג וכדומה). אחרי החופה נערך טקס התה, בו בני הזוג מגישים להורים תה, כסמל לכבוד. ההורים החליפו מעטפות סיניות עם סכום כסף סמלי, כסמל להתחלה חדשה כמשפחה (סמל לאיחוד) ולחיזוק הקשר בין המשפחות.
הרמת כוסית: אחרי הטקס הרשמי הרימו כוסית ומספר אנשים בירכו את בני הזוג.
רקדנית סינית: במהלך החתונה הייתה הופעה של רקדנית סינית, ששילבה ריקודים מסורתיים וחדישים.
שמלת כלה: הכלה לבשה שמלה לבנה לשלב הצילומים המקדימים והטקסים. לאחר מכן, היא החליפה לשמלה סינית אדומה, מדהימה!
זר כלה:
ומתנות לאורחים: על השולחנות, ליד כל מקום ישיבה, הונחה קופסה עם צ'ופסטיקס. הצ'ופסטיקס נקנו בסין.
יש לישראל הרבה יתרונות ואחד מהם הוא ריבוי התרבויות. אם לא נפסול ונדע להיפתח ולקבל את האחר, עם המנהגים והתרבויות שהוא מביא מארץ המוצא, יהיה לכולנו יותר נעים ובטח שיותר מעניין!
אוהבים אותנו בפייסבוק 
