Sunday, April 29, 2012

לא על הלחם לבדו...

בטח, צריך גם כמה ממרחים טובים, כדי שיהיה אפשר למרוח על הלחם...

לאחרונה התחלתי לאפות לחמים. אני מתה על בצקים, כמה שיותר יותר טוב.
ולחם טוב, אין פה באמריקה.... את הספוג המתקתק, שלא עובר לי בגרון, אי אפשר להגדיר לחם.

מכשיר לאפיית לחם לא בא בחשבון. אחרי כמה ניסיונות הבנתי שיש לו טעם לוואי שאני לא מסוגלת להתגבר עליו. נמכר!!!

אז אולי זה שגעון שיחלוף עוד יום-יומיים, אבל בינתיים אני נהנית מאוד מאוד מהעשייה, מהריח ומהלחמים הטריים, שתמיד כיף לאכול.

במקור, המתכון הוא של "לחם ארז" אבל עבר מעט שינויים בהתאם לצרכים. בהתחלה מאוד הקפדתי על ההוראות המדוייקות, אבל עם הזמן והניסיון, הבנתי שאפשר לעשות שינויים ולהוסיף תוספות מבלי לפגוע באיכותו ובטעמו של הלחם. בעיקר, צריך להרגיש אותו, עד כמה שזה קלישאתי. את הבצק הטוב, שיוצר לחם טוב, אפשר להרגיש בידיים.

למרות שהתהליך עצמו לוקח כמה ימים, זה שווה כל רגע. הלחם - חלום!

שאור מלא:
ביום הראשון שמים שקית שמרים יבשים (7 גרם)
80 גרם קמח רגיל
50 גרם קמח לבן מלא
130 גרם מים
(היחס בין המים לקמחים צריך להיות שווה)

כל יום מוסיפים הכל - את אותן כמויות, למעט השמרים. 
יוצאת כמות גדולה של שאור....

ללחם:
200 גרם שאור מלא מוכן
135 גרם קמח לבן + בערך 1/2 כוס ללישה
90 גרם קמח מלא לבן (אם אין, אפשר להשתמש בקמח מלא רגיל)
160 גרם מים
7 גרם שמרים יבשים
15 גרם מלח

יוצקים לקערה גדולה את המים ומוסיפים להם את שאר המרכיבים, למעט המלח.
מערבבים בכף עץ את כל החומרים וקצת לפני שמתגבש הבצק בקערה מוסיפים את המלח.
מעבירים למשטח מקומח ולשים כעשר דקות עד שהבצק חלק וגמיש. 
אם הבצק עדיין דביק, לא לפחד להוסיף קמח. תרגישו אותו בידיים.
מתפיחים כשעתיים, עד שהבצק מכפיל את נפחו. בסביבה חמה, אפשר להתפיח פחות זמן.
מניחים את הבצק התפוח על משטח מקומח ולשים בעדינות להוצאת האויר.
צרים כדור מהודק, מעבירים לסלסלה מרופדת בבד מקומח, מכסים בבד לח ומתפיחים שעה נוספת.
מחממים את התנור ל- 220 מעלות צלזיוס או 430 מעלות פרנהייט. 
מניחים בזהירות את הכיכר לתבנית אפיה (אני מרססת על התבנית ספריי שמן, כדי שהלחם לא ידבק), וחורצים עליו שתי וערב בעזרת סכין חדה.
מכניסים לתנור החם וזורקים בתחתית התנור הרבה קרח (אני ממלאה קערת קורנפלקס בקוביות קרח). 
לא לפתוח את התנור, כי כל האדים עשויים לצאת.
אם רוצים לסובב את התבנית, עשו זאת כעבור חצי שעה בערך.
אופים כ- 40 דקות - תלוי בתנור
מוציאים לרשת צינון ומחכים מאוד בסבלנות שהלחם יתקרר!!!!

אפשר להוסיף תוספות לבצק, אבל ממש לא חייבים. לי הכי טעים ככה, בלי כלום
אהההה בעצם אפשר לאכול עם חמאה או שכבה נדיבה של נוטלה (למרות התביעה הייצוגית....)



אוהבים אותנו בפייסבוק 


Wednesday, April 18, 2012

סופגניות מפלצות



יש ימים כאלה.

ימים שאתה מסתובב עם עננה שחורה שלא עוזבת את הלב והנשמה, ואתה לא בדיוק יכול לשים את האצבע על מה מעיק יותר ולמה היא שם.

בחשיבה מעמיקה, כי הרי אתה לא מצליח לחשוב על שום דבר אחר, אתה מגלה שאין סיבה אחת גדולה, אלא כמה סיבות קטנות וגדולות שפשוט מבאסות לך את היום.

אז קמתי היום עם עננה אחת שחורה במיוחד. בלי הסבר הגיוני, רצתי לבדוק מיילים. מייל ממיה חברתי הטובה, ללא כותרת, בישר לי שבן של חברה מהעבר נפטר. ככה מתחילים את הבוקר. וכמובן, שמאז הכל הלך והידרדר. כן, יש ימים כאלה.... ריבים של הילדים בינם לבין עצמם ובינם לביני, פקקים בכבישים ואז מגיעה הביתה, פותחת את המחשב ונכנסת ל- YNET. בבת אחת מכה בי הכתבה על החיילת המסכנה שקיפחה את חייה בגלל גשר תאורה, חייל שנהרג במהלך גיבוש ובל נשכח שהיום יום השואה.

הגדולים חוזרים מב"יס ולא מפסיקים לריב. הריבים הופכים לבכי וצרחות. אוספת את הקטנים מהגן, ושוב, זה ממשיך. עכשיו רבים ובוכים ברביעייה. כולם מקטרים ונוזפים. מנסה לקחת אותם לסיפרייה, לשנות אוירה. כלום. הכל אותו דבר.

מגיעים הביתה, אוכלים ארוחת ערב וכולם כבר מותשים. מותשים מהבכי והריבים. האמצעי נוטש לטלויזיה. בעצם הוא היחיד שהיה נורמלי יחסית רוב היום. הוא בא, מחבק. בלי לומר כלום. מחבק ובעצם השתיקה אומר הכל. מדהים הילד הזה. גם הגדול נרגע ואפילו עוזר עם הקטנים. הבנדיט ממשיך לעשות בלאגן, אבל בחן. מותר לו, הרי שם החיבה שלו "בנדיט". וניניו מציירת. אפילו מציירת קשת צבעונית ופרחים. נרגעת.

ואני, מסתכלת עליהם ולמרות, ואולי בגלל, היום הקשה בא לי לפנק אותם. משהו זריז כי כבר צריך להתקלח ולישון. בא לי סופגניות מפלצות. משמחות כאלה.
אז בשביל נקיפות המצפון, כי הם כבר אכלו קינוח, שיניתי אותן לקצת יותר בריאות.

200 גרם שמנת חמוצה – לייט
175 גרם קמח מלא לבן
כפית גדושה אבקת אפייה ללא אלומיניום
1 ביצה
2-3 כפות סוכר
10 גרם סוכר וניל (שקית אחת)
קורט מלח
שמן לטיגון עמוק
אבקת סוכר

מערבבים יחד את הקמח ואבקת האפיה. מנפים.
מוסיפים את יתר החומרים ומערבבים טוב במטרפה או בעזרת כף.
כשהשמן חם (אבל לא חם מידי), בעזרת שתי כפות או כף גלידה יוצקים כדורי בלילה לתוך השמן. ממש לא ליצור כדורים מושלמים. כל הכיף זה שהסופגניות יוצרות כמו מפלצות קטנות.
כשהסופגניות מוכנות, מוציאים לנייר סופג ובוזקים מעל אבקת סוכר.



ועכשיו, הילדים ישנים. מדושנים מסופגניות-מפלצות טעימות, מתוקות ומנחמות.
ואני רוצה שהיום הזה יסתיים כבר, שהלילה יעבור בשלום ושמחר נקום ליום חדש שמח ואביבי.

לילה טוב (-:


אוהבים אותנו בפייסבוק